נירית כהן: עצמאים וטוב להם

פרק ראשון של מושג ירוק, הפודקאסט של חשבונית ירוקה. בכל פרק אנחנו נגע בסיפורים אישיים של אנשים, שהחליטו לעשות מעשה, לצאת לעצמאות, ועכשיו הם באים אלינו כשהם עדיין בחיים, כדי לספר על זה ולתת לנו כלים פרקטיים, איך להיות עצמאיים ועצמאיות בישראל. ובכלל, אני חושב.

בפרק הראשון נדבר עם נירית כהן, שכיהנה במגוון תפקידים באינטל ישראל במשך למעלה מעשרים וחמש שנה. בתפקידה האחרון היא הייתה סמנכ"לית משאבי אנוש במשך עשור. מאז, ובמקביל להיותה דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית, היא מובילה שיח אסטרטגי חדש על עולם העבודה העתידי. היא מרצה, מלווה ארגונים ועצמאיים וכותבת טור שבועי בעיתון גלובס. זה הפרק הראשון שלנו של מושג ירוק, והוא מוקדש לשאלת הבסיס, למה בכלל להיות עצמאי.

איתמר: שלום נירית כהן.

נירית: שלום וברכה.

איתמר: מה גרם, לפני שניגע בשאלה הגדולה, מה גרם לך להיות עצמאית? אחרי אינטל, ואחרי שלל תפקידים, ו…

נירית: זה, קודם כל זה הרבה לפני ה-אחרי אינטל.

איתמר: אוקיי, אז בואי נתחיל מה-לפני.

נירית: ואני מאלה שאמרו שהם בחיים לא יהיו עצמאיים.

איתמר: אוקיי.

נירית: והיום אני אגיד לך שאני פשוט חוגגת את העולם, וכיף לי נורא. המ… אצלי המסע הזה הוא היה מאוד ארוך, והוא התחיל בשנת 2007. בשנת 2007 הייתי סמנכ"ל משאבי אנוש של אינטל ישראל. בשנת 2007 אינטל בישראל מעולם לא פיטרה קבוצה של אנשים שלא כדרך תהליכי ניהול ביצועים אחד על אחד. ואנחנו ניהלנו אז שיח בכלל בעולם, העולם התחיל לנהל שיח על משהו שקראנו לו השטחת ארגונים. השטחת ארגונים יוצרת עודף של מנהלים. יום אחד הגיעה אותה רשימה של אנשים שאני בתור סמנכ"ל משאבי אנוש הייתי צריכה ללוות אותם החוצה מהארגון.

ופגשתי בתהליך הזה שני סוגים של אנשים: הראשון, שלא הבין איך זה קרה לו, שהיה פשוט בשוק מהרעיון שמישהו אומר לו ללכת הביתה. מנהלים ככה, זה מנהלי ביניים הרבה פעמים, חמש עשרה עשרים שנה בארגון, אנשים עם עשרים שנות וותק, פלוס מינוס. לקח לו שלוש שנים לעמוד על הרגליים בצד השני.

השני, למזלו כנראה, ניהל בשנה שקדמה לסיפור הזה פעילות עסקית שסיימה את החיים הטבעיים של המוצר שלה. עסק במילא בהשמה של האנשים שלו, חיכתה לו משרה אבל הוא ניצל את השנה ושאל מה בא לו לעשות עכשיו. וכשהגיעה אותה חבילה הוא לקח אותה, יצא החוצה ותוך שלושה חודשים הוא עסק בחינוך בצד השני.

ואני למדתי שני שיעורים מאוד משמעותיים. הראשון שהכתובת הייתה על הקיר ואני לא ידעתי לקרוא אותה. אבל אולי חשוב יותר, שהיום הזה יגיע זה לא שאלה של אם, רק שאלה של מתי, ומי מהשניים האלה אני רוצה להיות.

כמה חודשים אחרי הסיפור הזה, הייתי בכנס של מנהלים ועשו לנו תרגיל. אמרו לנו לרשום את המטרות האישיות שלנו בקריירה לשנתיים שלוש הקרובות. אגב, רובנו מנהלים רשימות טו דו ליסט בעבודה, רשימות סופר על המקרר, אבל מתי בפעם אחרונה שאלתם את עצמכם מה המטרות האישיות שלכם בקריירה לשנתיים שלוש הקרובות. ואני רשמתי, תחת ההשפעה של הסיפור הזה, אני רוצה לדעת מי אני ביום שבו ייקחו ממני את כרטיס הביקור. כי זהות של עצמאי זה תפקיד, משרה, ארגון, מקצוע אולי. ובשלב ההוא הבנתי שביום שבו ייקחו ממני את כרטיס הביקור המאד אטרקטיבי שלי, אני לא בטוחה שאני יודעת מה נשאר אצלי, ומה נשאר בארגון.

איתמר: שבכרטיס הארגון הזה כתוב אינטל.

נירית: כתוב סמנכ"ל משאבי אנוש של אינטל. כרטיס ביקור אטרקטיבי.

איתמר: כן, מאוד.

נירית: תרגיל ההמשך של אותו תרגיל ביקשה מאתנו אותה גברת, לרשום את האנשים שלנו. את מה שהיא הגדירה מועצת המנהלים הפרטית שלי. שזה אגב, אנחנו אולי לא קוראים לזה ככה, יש לרובנו. מנטורים, אנשים שאנחנו ככה הולכים, אספנו במהלך השנים ואנחנו הולכים להתייעץ איתם בנקודות מרכזיות, יודעים שהם יגישו לנו דילמה בחזרה עם תובנות. ואני רשמתי את האנשים שלי.

ואז היא חיברה את שני החלקים, זאת הייתה נקודת התובנה השלישית שלי באותה שנה. לא רק שלא ידעתי לקרוא את הכתובת על הקיר והיום הזה יגיע, לא שאלה של אם, רק של מתי. כשהוא יגיע אני לא קיימת. כל האנשים שלי, הם אנשים שהם עזרו לי לייצר קריירה, לפתח אותה בתוך הארגון, והם לא יעזרו לי לא להבין מי אני מחוץ לארגון, ולא להגיע לשם.

ואז יצאתי למסע. לגלות, ללמוד לקרוא את הכתובת על הקיר, להבין מה הערך שלי מחוץ לארגון ומה אני רוצה לעשות. במסע הזה אגב, אני שכירה בת של שכירים, באיזשהו שלב הבנתי שהעולם הולך לשם. בעצם העיסוק המרכזי שלי בכל השנים האלה זה עולם העבודה העתידי, שהוא כבר לא כל כך עתידי, הוא כבר הגיע. ובתוך העולם הזה אנחנו רואים היום אפילו מנתונים הקשים, כן, שיש ירידה קונסיסטנטית בכמות המשרות השכירות בעולם. עלייה מאוד מאוד גדולה, אפילו דו ספרתית, במה שנקרא, חברות של אדם אחד. זה לא אומר שאנשים לא עובדים אחד עם השני, הם פשוט עושים את זה לא תחת הכותרת של שכיר מול משרה בארגון. והמערכת הזאת של רשתות של רשתות שפועלות לעשייה, היא מערכת שמחייבת אותנו כאנשים פרטיים, לדעת מה בעצם הערך שאני מביא ולא מה התפקיד או המקצוע של המשרה שאני מחפש.

איתמר: זה מעניין, כי כשדיברנו אז, אני גם קורא אותך בגלובס וגם דיברנו קצת לפני, ודיברנו על הגדרת התפקיד שלך. מה את עושה היום. ושאלת אותי על מה אני עושה היום. ומאוד התקשנו בלהגדיר את זה. וזאת, נראה לי, סוגיית הבסיס של העצמאי, מה שמביא אותי לשאול אותך מה את עושה היום. אחרי אינטל.

נירית: קודם כל, אני מוכרחה לספר לך שאני כבר כמה שנים טובות מתחילה את המצגות שלי עם קריקטורה. שבו מבוגר שואל ילד, מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול. ופעם הייתה תשובה, נכון?

איתמר: לעבוד בבנק.

נירית: כבאי, נהג של אוטו זבל, אחות, משהו. והתשובה של העולם החדש על הקריקטורה שלי זה אחד מכל דבר. ובעצם, אני לא חושבת שזה עצמאי שמתקשה, כי גם פעם עצמאי היה רופא, עורך דין, רואה חשבון, בעל חנות. בעולם החדש, נולד מושג אגב, שנקרא תיק קריירה, פורטפוליו, מלשון תיק מניות. את הרעיון בעצם, שהיציבות התעסוקתית הקודמת הגיעה מהמעסיק. אגב, גם הפיתוח, גם הזהות האישית. בעולם החדש, היציבות התעסוקתית מגיעה מהיכולת שלנו להישאר רלוונטיים בשוק התעסוקה. ומאחר והעולם מתפתח בקצבים הולכים וגדלים, וקצב השתנות הידע גדל, בכלל אורך חיי המדף של הידע גדל. אתה לא יכול להניח שאתה רוכש מקצוע, שזה בעצם אוסף של ידע שלמדת אותו, אתה כבר לא יכול להניח שהוא ישרת אותך עכשיו שלושים שנה.

איתמר: מסיבות שלא נעסוק בהן עכשיו. רובוטיקה ואוטומציות ו… נדבר קצת אחרי זה על חשבונית ירוקה, ועל כל העולם שהולך למקום הרבה יותר דיגיטלי והרבה… פחות צריך אנשים.

נירית: נכון, נכון. ובעצם כל הזמן גם נוצרים שינויים בעולמות ידע, גם ב-איך אנחנו עושים דברים. ולכן אנחנו צריכים בעצם כל הזמן להשתנות וללמוד. מה שלא מאפשר לנו להתחבר, לא אמוציונלית ולא פרקטית, לזהות מקצועית שנובעת ממקצוע שלמדנו, או ממעסיק, או מתפקיד. וזה דורש מאתנו להיות מסוגלים לנהל כמה דברים בו זמנית.

אנחנו רואים, אגב, היום הרבה מאוד אפילו עצמאים, וגם, אגב, שכירים, בתוך תיקי קריירה בנתונים בארצות הברית יש, כולם ממלאים דו"חות מס הכנסה, אז אנחנו רואים נתונים. יש לנו היום כבר מעל שלושים וחמישה אחוז משוק העבודה האמריקאי ממלא דו"ח שהרווחתי ולו דולר אחד כעצמאי. חצי מהאנשים האלה הם שכירים. עכשיו, אנחנו אוהבים לצקצק בלשון, מסכנים, לא מרוויחים מספיק, הלכו לנהוג אובר בלילות. מתוך השכירים, אנחנו מדברים על עשרות מיליונים של אנשים, מתוך השכירים שבעה אחוז זה הסטטוס שלהם, הלכו לנהוג אובר בלילות כי לא הרוויחו מספיק. תשעים ושלושה אחוז זה אנשים שהתחילו להוריד עוד משוט למים, לפתח עוד קריירה. זה יכול להיות מישהו שעובד כאיש תוכנה וכותב אתרים לחבר'ה בלילות, ויכול להיות איש תוכנה, והוא עושה קרמיקה ומוכר אותה ביום שישי בצוהריים. אז היכולת לנהל כמה דברים היא בעצם הופכת להיות הדרך של העצמאי.

איתמר: זאת אומרת, זאת יכולת אחת והדבר השני שאני למד ממך זה שהליניאריות היא בעוכרינו. במובן של אם בנאדם הולך טורי, ואומר אני הולך על המקצוע הזה, אני עורך דין. ואני הולך עם המקצוע הזה עכשיו עד הסוף. ויכול להיות שלא נצטרך אותו בעתיד, אבל מה שנשאר לו זה הסקילס. זה היכולת שלו לקחת קצת מכל דבר ולעשות מזה אחד עצמאי שלם.

נירית: נכון, נכון.

איתמר: אני מבין אותך נכון?

נירית: זה נכון, ואני אפילו הייתי אומרת יש פה כמה דברים שקורים בו זמנית. בחלק הלינארי, אני מאוד ממליצה על מסלולי המראה ארוכים. במיוחד, גם אם אתם שכירים. אנחנו, היום, ההבנה הזו שהיום הזה יגיע, לא שאלה של אם, רק של מתי. באמת עם יד על הלב, אתם תצאו לפנסיה במקום עבודה הזה? אתם בכלל רוצים לצאת לפנסיה, להפסיק לעבוד בכלל? או, שאתם מבינים שיגיע יום שבו תרצו לעשות דברים אחרים בעצימות אחרת, אולי בקומבינציות אחרות. להוריד עוד משוט למים, להתחיל לפתח.

הרבה פעמים דרך אגב, תהליכים של בכלל התנדבות. איפה בא לי לשים את הזמן שלי, איפה אני יכול לתת לאנשים מהעשייה שלי. ולשים כסף רגע בצד, עם הזמן אתה מגלה שמישהו ישלם לך על הערך הזה. אם אתה לומד להבין מה הערך שלך, יום אחד אתה תדע לעטוף אותו, למתג אותו ולשים אותו ארוז באיזושהי צורה.

איתמר: בפרקים הבאים אנחנו נדבר קצת על ה-חינם הזה, על איך גם עוצרים את ה-חינם ועושים אותו גם כסף. כלומר, את מספרת לנו סיפור שאני מכיר אותו גם באופן אישי, של לזרוע זרעים ולהתחיל איזשהו תהליך, מה שאת קוראת לזרוק עוד משוט למים. נכון?

נירית: נכון. נכון.

איתמר: ואז זרקנו את המשוט למים…

נירית: נכון.

איתמר: ואז מה?

נירית: אז אפרופו הפחד של שכירים מהעולם של עצמאים, חלק ממנו קשור בלמכור. איך אני אשיג לקוחות, לא רוצה לשווק את עצמי. אצלי זה הייתה תובנה מאוד מעניינת ששמה לי מישהי שישבה מולי ואמרה לי, את יש לך לקוחות, הם פשוט לא משלמים. כי בשלב ההוא, אפרופו ה-חינם הזה, כן? כבר עשיתי שתיים שלוש הרצאות, שתיים שלוש פגישות ייעוץ ברחבי המשק, במיוחד הציבורי, בתור מישהי מאינטל שהיה לה מה לתת והיה מי שרצה לקבל. ועם הזמן זה הפסיק להיות זאת מאינטל, וזה התחיל להיות נירית כהן.

המקום שבו אתה מתחיל להבין, זה הערך שאני מביא, מישהו צריך אותו. אז בעצם בעולם החדש ה-מי אני המקצועי במקום להיות הכרטיס ביקור, המקצוע, התפקיד, החברה, הוא הופך להיות מה הערך שאני מביא, עם מי אני צריך לשתף פעולה בשביל להביא אותו, מי זקוק לערך הזה ואיך הוא יידע שאני קיימת.

איתמר: אז אמרנו שנייה, זה נקודה מעולה. ארבע נקודות. מה הערך…

נירית: נכון.

איתמר: למי אני מביא אותו.

נירית: כן, לפני זה עם מי אני צריך לשתף פעולה.

איתמר: עם מי אני צריך לשתף פעולה, שזה לא פחות חשוב.

נירית: נכון.

איתמר: למי אני מעביר את הערך הזה…

נירית: ואיך הוא יידע שאנחנו קיימים.

איתמר: ואיך הוא יידע שאנחנו קיימים.

נירית: נכון.

איתמר: מעולה. אז איך את עשית את זה בעצמך?

נירית: אחד ה… אני משתמשת במילה שאני יודעת שיש עליה ריאקציה. אני אגיד שנייה אחת, שזה אגב השיחה שאתה ואני עשינו, אנחנו צריכים להבין מה הערך שלנו ובעצם לבנות סביבו את המותג האישי שלנו. עכשיו פה אני אגיד משהו, כי רובנו מגיבים למותג, כי מותג זה בוא ניקח מים שחורים עם צבע ונקרא לזה טעם החיים. לא כזה מותג.

מותג אישי זאת הבטחה לערך ייחודי. ולכולנו יש. אינטואיטיבית, האנשים שסביבנו, חברים במקומות עבודה, חברים בחיים הפרטיים, באים לדבר אתנו בכל מיני נקודות מסוימות, כי הם יודעים שאנחנו נגיש להם בחזרה את הדילמה עם תובנות. כי הם יודעים להגיד לנו את הערך שאנחנו נביא אם רק נתחיל להקשיב.

חלק מהסיפור של מסלול ההמראה הארוך, זה מאפשר לך להתחיל להבין מהשטח, מה זה הדבר הזה שבעצם השטח אומר לך, בגלל זה אני בא אליך. אני שאלתי אותך בשיחה מקדימה, נכון יש הרבה חברות שנותנות שירותים מהסוג שלכם, למה שיבואו דווקא אליך. וזה שאלה שעם הזמן אתה לומד לשאול את מי שבא. ואתה מתחיל לקבל תשובות. אנשים יודעים לספר לך על הערך שאתה מביא הרבה יותר טוב, והרבה לפני שאתה יודע לספר אותו בעצמך.

איתמר: אנחנו בהמשך ניגע בטיפים קצת יותר פרקטיים אבל זה כבר טיפ אחד.

נירית: כן.

איתמר: את אומרת, למצוא, לשאול את הבנאדם בסוף התהליך שאתה עובר אתו. את ספציפית מייעצת לאנשים ומהווה מנטורית עבורם במגוון תחומים, את אומרת, מה הערך שאני מביאה לך.

נירית: אני שואלת אותם, אני חושבת על ככה די תחילת הדרך. המעברים, המקום שזה עוד היה מאוד מאוד קשה בשבילי. אני זוכרת שבאה אליי מישהי וזימנה אותי לאיזשהו מפגש עם ארגון ציבורי מאוד גדול, ברמה הכי גבוהה שלו. ואני שאלתי אותה, למה אני. תסבירי לי למה את רוצה אותי. והיא נתנה לי בחזרה, היא בעצם נתנה לי מתנה את המותג שלי. שחלק ניכר ממה שהשתמשתי בו אחר כך.

איתמר: אבל זה לא פריווילגיה קצת? סליחה על ה… אנחנו יש ביננו הבדל גילאים והבדל מקצועי, ובמובן הזה שאת היית עשרים וחמש באינטל לצורך העניין, אז ה… ויש לך איזשהו כרטיס ביקור כמו שאת אומרת. אז בסדר, אז אחת תגדיר מה, את יודעת מה הערך שלך.

נירית: אני חושבת…

איתמר: עצמאית, עצמאי שיושב עכשיו ומקשיב לפודקאסט, הוא לא בהכרח יודע להגדיר בפני עצמו מה הערך שלו באותו עולם תעסוקה עתידי שאת מדברת עליו.

נירית: אני חושבת…

איתמר: כאילו, את הגעת דרך מסלול המראה ארוך.

נירית: קודם כל תכף נדבר על זה, זה כן, ואני יכולה לתת עוד כמה טיפים ל-איך מגלים את זה, רק אני אגיד שדווקא שכירים ובטח הדור שלי, אנחנו יצאנו לדרך עם הבטחה לחיים אחרים לגמרי בקריירה, כן? לי הבטיחו, לכי תלמדי מקצוע טוב, תצטרפי לחברה טובה, תסתכלי בדלת ותסתכלי למעלה. הבוס שלך, הבוסית שלו, הבוס שלהם. קריירה. ואיפשהו באמצע החיים הייתי אמורה להיות בשלב של התשייטי עד הפנסיה, תעשי חיים. ושינו לנו את החוקים.

אז זה, זה איך שהחיים נראים מהצד שלנו, והזהות שלנו הייתה קשורה בכרטיס הביקור. כשלקחו לנו אותו אנחנו די אבודים. הקונספט של מותג ושל הצורך להסביר מה הערך שלי הוא זר לרבים מאתנו, בטח בדור שלי ובטח לשכירים. אבל זה עוזר להבין שהוא קיים באנשים שסביבנו. למשל, אחד הטיפים החזקים ביותר שאני גם יכולה לתת, וגם יכולה להגיד שעזרו לי, זה לשים לב איפה האנשים קוראים לנו, באים אלינו לא בגלל שזה התפקיד שלנו. באים להתייעץ, באים אלינו לחדר, לא בגלל שזה התפקיד המקצועי שלנו. בגלל שהם יודעים בעצם מה זה הדבר הזה שאנחנו נעשה בשבילם. אני יכולה לספר סיפור על איזושהי סדנה שעשיתי למנהלים בכירים, ותכף תבינו למה זה חשוב שהם בכירים. ועשינו את השיחה הזאת…

איתמר: אנחנו אוהבים דוגמאות, זה מעולה. סיפורים זה הכי טוב.

נירית: מצוין. אז אני מדברת איתם, נתתי את הדוגמה הזאת ופתאום יש בחדר התרחשות, כולם מסתכלים על משהו. אני אומרת אוקיי, תסבירו לי מה קורה פה. אמרו לי, הוא הוא, מה הוא. הוא אלוף בפאואר פוינט. ופה נכנס הרלוונטיות שזה מנהלים בכירים, היה לי ברור שלא מדובר על אותיות צבעוניות קופצות.

שאלתי. תסבירו לי מה זה אומר. אותו פורום היה מגיע הרבה לוועדות הכנסת. אז כל פעם לפני שמישהו מגיע לוועדת כנסת, הוא לוקח את השישים שקפים שהוא הכין, נכנס לבחור הזה לחדר, ומדבר מדבר מדבר מדבר, ואותו בנאדם לוקח את השישים שקפים, יוצר להם שלושה שקפים עם חמש שורות בכל שקף. זה לא אלוף בפאואר פוינט, זה מישהו שיודע לתמצת מסר, להעמיד אותו, לזקק אותו, לעזור לבנאדם להתמקד. והם כולם ידעו את זה עליו. הם פשוט לא ידעו לקרוא לזה, והוא לא ידע שהוא כזה.

איתמר: זאת אומרת, לוקח אותנו למה שאמרנו קודם, הסקילס. הוא, זה לא פאואר פוינט, מחר תהיה פלטפורמה אחרת שהיא לא פאואר פוינט. הזיקוק של המסר זה היכולת שלכם…

נירית: נכון.

איתמר: וממנו אתם יכולים להרוויח אפילו כסף, מה אתם יודעים.

נירית: נכון. אחד הדברים שאני ממליצה מאוד לאנשים לעשות, זה לכתוב מחדש את קורות החיים מבלי לכתוב שם אף מילה שקשורה לא במקצוע ולא בתפקיד, שם, כותרת, משהו בסגנון הזה. לכתוב קורות חיים של יכולות וניסיון.

איתמר: אני רוצה להיכנס רגע לקטע של הטיפים יותר. אז בטיפ, זה טיפ מעולה. הטיפ הראשון זה מי שרוצה לחשוב על עצמו כעצמאי, כי לשמה העולם הולך, שינסח מחדש את קורות חייו.

נירית: כן. זה, אגב, אפשרי אפילו למעברים…

איתמר: אבל את אומרת, קורות חיים לא במובן הקלאסי של למדתי בי איי.

נירית: לא בשביל לשלוח אותם.

איתמר: כן כן.

נירית: בשביל שאני אבין מה יש לי בסל. אנחנו חוזרים לזהות המקצועית. הזהות המקצועית משתנה, המקור שלה משתנה. הזהות המקצועית כבר לא יכולה להיות למדתי, או עבדתי, או זה התפקיד שעשיתי. היא צריכה להיות הנה היכולות והניסיון שלי, ואז בכל רגע נתון אתה שואל מי צריך כזה ואיך הוא קורא לזה. אז זה יכול להיות שלמדתי היסטוריה, אבל מה שאני יודע לעשות זה לכתוב ניתוחים על תהליכים ואז אני שואל מי צריך שאני אכתוב לו ניתוח על תהליכים. יש למשל מקצועות בעולמות של פיתוח עסקי ובדיקות כדאיות שצריכים יכולות כאלה. וזה אתה לא תגיע לשם עם למדתי היסטוריה. אתה כן תגיע לשם מלהגיד אני תמיד ידעתי להתבונן במרחב, ולקרוא המון חומר, לסנתז אותו, להעמיד אותו, לספר סיפור.

איתמר: זאת אומרת, מעבר לטיפ הראשון אנחנו גם למדים ממך שלימודי הרוח לא מתו.

נירית: להפך.

איתמר: להפך.

נירית: להפך, אני אגיד לך ככה. בעולמות שמסתכלים קדימה יש טענה היום שאיפשהו באזור של שנת 2040 פלוס מינוס קצת, האדם ייצר את המכונה האחרונה, ומאותו רגע המכונות ייצרו מכונות. אז בלי קשר לאיך זה גורם לנו להרגיש. פעם אמר לי מישהו אל תדאגי, תמיד אפשר לנתק מהחשמל. אבל הרעיון הוא, שקוד ידע לכתוב קוד. וטכנולוגיה היא לומדת, והיא תדע לעשות כל מיני דברים.

מה עושה אותנו אנושיים, איפה המקום שבו אנחנו מסתכלים על איך החוויה של הפרט, של האדם שהוא משתמש בטכנולוגיה, על מה הוא עושה עם זה, על מה הוא לא יסכים לעשות עם זה. שאלות אתיות. יש המון המון המון שאלות של רוח, וחברה ש… ועיצוב, אגב, שנמצאות היום במרכז השיח.

המון מקצועות בעולמות החדשים גם במה שאנחנו אוהבים לקרוא הייטק, שלא באים בהכרח מהנדסות. שמסתכלים, בארץ יש תעשייה מפוארת של רכבים אוטונומיים, טכנולוגיות לרכבים אוטונומיים. אף אחד לא סיים שום אוניברסיטה במדינת ישראל מהנדס רכב אוטונומי. זה הכול אנשים שלקחו את היכולות והניסיון מתוך מקומות אחרים, ועשו את המעבר לעולמות האלה.

איתמר: למעשה, אני מנסה, אני רוצה להגיע לטיפ השני ואני מנסה לזקק את זה מהדברים שאת אומרת, שבעצם כל אחד, אבא שלי בן שישים ושתיים, פרש לפנסיה ממש לאחרונה. אם הוא היה מתחיל לחשוב כעצמאי לפני עשרים שנה, שלושים שנה, היה לו הרבה יותר קל לצאת לפנסיה היום. זאת אומרת, השכיר צריך לחשוב כעצמאי בעולם של היום. זה מה שאני לומד ממך.

נירית: כן, אנחנו, קודם כל, באמת באמת בתוך השינוי של מחזור החיים גם פנסיה לא תהיה לנו. אין קונספט כזה של תעבוד, תחסוך שלושים שנה ותחיה אחרי זה שלושים שנה. גם כלכלית, גם מי שנמצא בצד הזה של החיים, לא באמת בא לו שיגידו לו מזל טוב, הנה אתה לא רלוונטי יותר.

אז נשאלת השאלה איך אתה נשאר רלוונטי בשוק התעסוקה. מה בא לך לעשות, כמה אתה צריך להתפרנס. גם פה יש, לא חייבים לעבוד לא באותה עצימות ולא באותה רמת פרנסה כל החיים. אנחנו גם רואים בנתונים שזה לא המצב. זה אגב לא רק החלטה של אנשים שמתקרבים למה שאנחנו קוראים היום גיל פנסיה, יש גם תקופות אחרות בחיים שאתה רוצה להוריד עצימות ולעשות דברים אחרים.

אז קריירה בעולם החדש מורכבת מללמוד כל הזמן, לעבוד כל הזמן. אגב, גם ללמוד לשכוח, כי אנחנו נורא טובים בכל מיני דברים שאף אחד לא צריך יותר, וצריך לשחרר אותם. וגם להכניס פנאי.

איתמר: תני לי דוגמה.

נירית: מה זאת אומרת, הכלים משתנים…

איתמר: איזה דברים…

נירית: הכלים משתנים כל הזמן. אני תוהה אם אני… אם ממש בא לי להיכנס למקצועות ספציפיים…

איתמר: אנחנו לא כלים, אנחנו סקילס. אנחנו מדברים על סקילס.

נירית: כן, אבל אנחנו לומדים, אתה יודע אמרת מקודם עורך דין. אז בוא ניקח רגע את הדוגמה הזאת.

איתמר: עורך דין זה דבר שתמיד טוב לשכוח. זה לא…

נירית: אבל בוא ניקח את הדוגמה הזאת כדוגמה ל-איך מקצועות מתפתחים. קודם כל מתמחים, אנחנו רואים ירידה מאוד גדולה בעולם של משרות למתמחים. כי מה בעצם עשו מתמחים, הם היו יושבים בספריות ומחפשים פסקי דין.

איתמר: נכון.

נירית: היום יש אפליקציות בשביל הדברים האלה ופתאום אתה לא צריך את המתמחים. ואז אמרו טוב טוב, גישור. בסדר? אז הנה בנאדם, צריך בנאדם בשביל גישור. באי ביי, יש אתר, זה בעצם אתר גישור אוטונומי דיגיטלי הגדול ביותר בעולם. כל הזמן דרך מערכת יש שם גישור בין אנשים שיש להם בעיה בין מה שהבטיחו להם, ומה שהם קיבלו וכל מיני דברים…

איתמר: גם אצלנו בחשבונית ירוקה זה ככה.

נירית: יפה.

איתמר: גם מערכת גדולה פלטפורמה ענקית כמו איביי. נדבר על זה אחרי זה. אבל אוקיי.

נירית: אז השאלה היא אם מישהו למד משפטים, והלך למסלול מאוד מסוים ואנחנו קצת כמו צפרדע שמחממים לה לאט לאט את המים, אתה לא מרגיש שבע עשרה וחצי אחוז מהדברים שאתה יודע לעשות כבר לא צריך יותר. עד שיום אחד מישהו בא ואומר, הנה אני יכול לתת את הפתרון הזה בצורה אחרת. אז בעצם, אגב חשבונית ירוקה, כן, יש לך אנשים שפעם היית צריך להעסיק אותם בשביל לקבל את מה שאתה יכול היום לעשות דרך פלטפורמה כמו חשבונית ירוקה.

איתמר: כמו חשבונית ירוקה, שאתה פשוט יכול להיכנס ולראות את כל התזרים שלך, וכל ההתנהלות הכלכלית שלך וכל מה שצריך.

נירית: בדיוק, אז בהגדרה זה אומר שמישהו שאולי זה היה עיסוקו ומזה הוא חי צריך להתאים את עצמו. אגב, מאוד קל לנו לחשוב על נסיעה לניו יורק. נכון פעם היית מתקשר לסוכן ומבקש שיזמין לך מלון וכרטיס טיסה עם כל הדפים הוורודים האלה שאף פעם לא הבנתי מה המטרה שלהם…

איתמר: שהיית צריך ללכת לקחת אותם.

נירית: בדיוק. ועכשיו אותו בנאדם אין לו, אין לך מה לעשות אתו. אבל אם הוא התמחה בטיולי ספארי לאפריקה יש יותר סיכוי שאתה תצטרך אותו אם זה מה שאתה מחפש לעשות, כי את זה עוד לא עושים בבוקינג דוט קום.

איתמר: לסיכומם של דברים, כי אנחנו בכל זאת צריכים לסיים, נגיד שאנחנו צריכים ללמוד כל הזמן, לעבוד כל הזמן וגם כנראה שיש דברים שאנחנו צריכים לשכוח.

נירית: וגם לעשות חיים. כל הזמן.

איתמר: וגם לעשות חיים. זה עולם התעסוקה העתידי. איפה אפשר לעקוב אחריך?

נירית: נירית כהן דוט קום.

איתמר: נירית כהן דוט קום. ואפשר בגלובס וברשתות ובכל מקום, בהרצאות ומה שאתם רוצים. תודה רבה נירית כהן שהיית אתנו.

נירית: תודה רבה.